פוסט אורח מאת נועה אושרוב. פורסם במקור (בגירסה מעט שונה) ב”ידיעות תל אביב” ב-12.9 (הדגשים של לרמן)
את אסף נאות, חבר של אח שלי, שבמהלך השנים הפך גם למכר ותיק שלי, אני פוגשת מידי פעם ברחובות העיר. תמיד מעניין לדבר עם אסף שנדמה שכל פעם עסוק בפרויקט אחר שקודח במוחו: מגינה אורגנית בערוגת חצי המטר שבמרפסת ביתו מעל הכיכר, עד העברת שיעורים לילדי בית ספר בעיר על צריכת חשמל במסגרת לימודיו האקדמיים. אל תפליגו בדמיונות. אסף הוא לא אקטיביסט לוחם שמתאבד על גדרות ומשתמש בשני הצדדים של נייר הטואלט. הוא בסך הכל צעיר שמנסה להפוך את החיים בעיר למעט טובים יותר. כמו תל אביבים אחרים, שמאסו מכתותי רגליים ואוטובוסים צפופים, אסף עושה את דרכו בין עיסוקיו השונים על אופניים. כל אחד שרוכב על אופניים בעיר הזאת יודע שזה רק עניין של זמן.
“תזכרי שפה לא קונים אופניים. שוכרים אותם”, אמרה לי חברה כשהתלבטתי במשך שבוע באיזה צבע יהיה הזוג העתידי שלי. החרדה הבסיסית לשלומם של האופניים מוכרת לכל רוכב, והזמן שנחסך לרוכבים לא מפצה לפעמים על הקושי שבלסחוב את רכבם עד הקומה הרביעית בבניין ללא מעלית. אין מנעול שטובי הגנבים לא הצליחו לפרוץ ושום עופרת, יצוקה ככל שתהיה, לא תעמוד בפני הגנב המסור. גם אסף, ידידנו ממקודם, הקפיד על כל החוקים הנ”ל, אבל בבוקר שבת לפני חודשיים, הכל השתנה. אסף חזר ממשמרת לילה בעבודה, ורצה לקפוץ לרגע לחברים שגרים בסמוך. הוא השאיר את אופניו קשורות לגדר הבניין שלו, מרגיע את עצמו שהיום שבת קודש, וכי תוך שעה קלה הוא חוזר. קודש או לא, כשחזר לאחר שעה, גילה שאין אלוהים - ואין אופניים.
בשלב זה, כל תל אביבי מצוי יתעצבן, יקטר, ויאלץ ללכת קצת ברגל עד שיגייס את המשאבים והזמן למצוא את הזוג הבא. אסף ראה בגניבה משבר, אך החליט שיש פה הזדמנות להוציא משהו טוב מהעניין. אם על גניבת אוטו לא הייתי עובר בשתיקה, חשב לעצמו, אין כל סיבה שלא אתלונן על כך. אסף פנה למשטרת ישראל, והגיש תלונה דרך הצינורות המקובלים, שכללה מסירת תיאור מדויק של האופניים (כולל הפעמון עליו מצויר דגל ארה”ב) והצהרה על השתלשלות העניינים. מתוך ידיעה כי כנראה האופניים לא יחזרו אליו, הוא החליט שהוא לא מסתפק בזה.
מאחר ומדובר במכה עירונית רבתי הגיע למסקנה כי יש מקום להתערבות של העירייה בעניין. אסף שלח לעירייה מכתב, בו הוא מבהיר את גודל הבעיה: “אינני מכיר אף אחד (!) שלא גנבו ממנו אופניים בתל אביב… חומרת התופעה חייבת להימדד גם בשכיחות שלה, ובמקרה זה אין אח ורע לגניבות האופניים… גנבי האופניים פשוט חוגגים בעיר” במכתבו הוא מסביר מדוע הפשע משתלם לגנבים: “זהו תחום מוזנח ופרוץ ללא סכנה אמיתית וללא עונש ראוי, בעל אפשרות רווח קלה ללא קשרים מיוחדים” אבל אסף לא בא רק לבקר, אלא הגיע גם עם הצעה יצירתית לפתרון: פיזור של זוגות אופניים בעיר, כשבתוך השילדה שלהם שתולים מכשירי GPS שיעידו על מיקומם בכל רגע נתון. כאשר מזהים תנועה של אחד אפשר פשוט לעקוב אחריהם ולראות לאן הם מגיעים. במכתב הוא מוסיף כי: “אם השערתי נכונה, הזוגות יעשו דרכם פחות או יותר לאותם המקומות” אסף מפרט כי תוכניתו חסכונית (המשאבים אינם מתכלים. אפשר להשתמש שוב ושוב באותם זוגות אופניים), ויעילה (הוא מעלה את ההשערה ההגיונית שכל האופניים מגיעים למקומות דומים). גם אם אי אפשר למגר כך את התופעה, בהחלט אפשר להרתיע לפחות חלק מהגנבים. אסף לא סתם “זרק” את ההצעה לעבר העירייה, אלא הציע את לקחת חלק פעיל, ואת מכתבו הוא מסכם: “אני מוכן לקחת אחריות כתושב ובהתנדבות גמורה לעזור בהקמה ובהפעלה של פרוייקט שכזה בשיתוף עם גורמים מתאימים בעירייה” למרות המכתב המפורט, הוא זכה לתשובה לקונית מהעירייה, כי סמכות הטיפול בנושאים פליליים לא נמצאת בידי העירייה אלא בידי המשטרה.
אסף לא התייאש, ושלח מכתב נוסף, בו הוא מסביר מדוע לדעתו העירייה צריכה להתערב. גם הפעם הוא קיבל מכתב, כמעט זהה לקודם שפוטר את העירייה מאחריות בטענה כי בתל אביב אין חוק עזר בטחוני. את אסף מרגיזה את הטענה כי הנושא לא בסמכות העירייה: “הנושא הוא לא רק פלילי. זה הפך למכה עירונית חברתית שהעירייה מעדיפה להתעלם ממנה. ציפיתי שעירייה שחורטת על דגלה את המילה אופניים ולכאורה מקדמת שבילים ומעודדת רכיבה, תנסה לטפל גם הנושא הזה”. אסף נותן כדוגמא את אוניברסיטת בן גוריון: “באוניברסיטה בב”ש, כשאתה יוצא עם אופניים מהשער, אתה צריך להראות לשומר תעודת סטודנט וגם מנעול עם מפתח. לכאורה הנושא לא בסמכות האוניברסיטה, אבל הם זיהו את הבעיה של הסטודנטים, ועושים מאמצים כדי לפתור אותה. למה פה העירייה לא לוקחת אחריות על תופעה שמטרידה תושבים רבים כל כך?“
אופניים. חגיגה לגנבים. צילום וקשירה: אסף נאות
מעבר לחוסר הרצון של העירייה להתמודד עם הבעיה, אסף יצא בתחושה לא טובה מהמסע במסדרונות הבירוקרטים בהם צריך לעבור תושב העיר. אחרי שהתייאש מההתכתבויות, החליט לגשת לעירייה בעצמו כדי לקבל תשובות פנים אל פנים. זכורה לו בעיקר שלומית, מהאגף לפניות הציבור שנתנה לו תחושה שהיא מנסה לנפנף אותו, ואפילו לא העבירה את דבריו הלאה “כל מטרתו של אגף פניות הציבור בעירייה היא לרכך תושבים. אין להם כוונה להקשיב באמת לעומק הדברים שאני אומר, בטח שלא לנסות ולשנות משהו בעירייה”. הציפיה של אסף היא שהעירייה תעודד יוזמות כאלה של תושבים לשפר את איכות החיים בעיר “עירייה צריכה אזרחים שבאים ואומרים מה חשוב להם ורוצים לעשות משהו בנדון”.
גוף בירוקרטי אחר, שדווקא אכזב פחות היה המשטרה. אסף כתב מכתב בעל נוסח דומה לזה ששלח לעירייה למפקד מחוז ת”א, ניצב אילן פרנקו. מהמשטרה הוא קיבל הבטחה שהטיפול בנושא הועבר הלאה, ואכן, השבוע נפגש אסף עם קצינת תלונות הציבור. הוא העלה את טענותיו כמו גם את ההצעות לפתרון, וכרגע הנושא בבדיקה והוא מחכה לתשובה מהמטה הארצי האם תוכניתו תצא לפועל. לאסף חשוב להדגיש שבמשטרה לא מכירים במכה בשל העובדה הפשוטה כי מי שגונבים לו אופניים, בדרך כלל לא טורח להתלונן. כך נוצר פער עצום בין שכיחות הפשע לבין הייצוג הרשמי שלו. בשלב הראשון, הוא קורא לכל אחד שאופניו נגנבים להתלונן, כך המשטרה תהיה חייבת להתמודד עם התופעה.
כשאסף הבין שבמשטרה זה ייקח זמן, ובעירייה אין לו עם מי לדבר, הוא החליט לנקוט בצעדים יצירתיים יותר. באחרונה הוא נצפה מלקט שלל מנעולי אופניים ברחבי העיר. כששאלתי אותו לפשר האוסף החדש, הוא סיפר לי את השתלשלות העניינים, והזמין אותי לערב מחאה ויצירה. בשבוע שעבר, באישון לילה, הורדנו מביתו זוג אופניים ישן יחד עם שק מלא מנעולים (לאסף, תודה לאל, דווקא יש מעלית). בחרנו נקודה מרכזית - בפינת הרחובות אבן גבירול ודוד המלך, ובעודי מנסה להבין מה לעזאזל הוא עושה, הוא החל לקשור במרץ את האופניים לעמוד עם כל המנעולים שאסף, ואז הפתיע כשהוא שלף מתיקו שלטים אותם תלה על האופניים כמו: “גנבים נמאסתם!” ועוד שלטי מחאה נגד העירייה. אני הרגשתי קצת כמו במבצע צבאי מסוכן, אבל דומה שיושבי הלנדוור שלידנו היו דווקא עסוקים בקפה שלהם. בכל מקרה, עזבנו את המקום, חדורי רוח קרב, מוכנים לצאת נגד כל מי שירצה להסיר את הפסל המכוער אך החינני שלנו. להפתעתנו, המיצג המקרטע עדיין עומד, וכנראה שחמש עשרה מנעולים הם הפתרון למי שלא רוצה שיגנבו לו את האופניים. למרבה הצער, לא נראה שזה הזיז למישהו מהחבר’ה של חולדאי: באופן אירוני משהו, כנראה שאף אחד בעירייה לא שם לב לעוד זוג אופניים. בולט ככל שיהיה.
עדכונים מהשטח:
- אסף שלח את הכתבה הנ”ל שפורסמה בזמנו לאגף פניות ציבור, אך לא קיבל תגובה בנושא. העירייה שותקת.
- את מיצג האופניים אסף מעביר לנקודות שונות בעיר. כרגע הן נמצאות בספורטק, כאנטי-תיזה להפנינג האופניים המפומפם “תפדלו” של העירייה שנערך שם. בימים הקרובים הוא יעביר למיקום מרכזי יותר (שהופך לאיטו ל”פינת המחאה הספונטנית” ) בקינג ג’ורג’ פינת בן ציון.
- בינתיים יש התקדמות מול משטרת ישראל: אסף דיבר לפני כמה ימים עם רל”ש מפקד מחוז תל אביב, רן ורד - בחור ממש נחמד לדבריו שהאיר את עיניו לגבי הבעיות המשפטיות של מעקב בג’י פי אס. בגדול אין זאת הוכחה מספקת לעצור מישהו עם אופניים מסומנות, שכן אפילו בטיעון פשוט של “מישהו נתן לי אותן” הוא משוחרר במקום. אסף עדיין לא מתיאש, ומנסה למצוא שיטות אחרות יעילות לפתרון הבעיה. ומתכוון לחקור קצת את המערכת המשפטית בנושא. מלבד זאת, הרל”ש ביקש מאסף לשלוח לו שמות של עסקים שחשודים בעיניו בהשתתפות במעגל הגניבות.
אני רוצה אם כבר, להעלות עוד עניין שלדעתי יש בו עניין רב לכל מי שגר פה. באופן מוזר משהו, בסוף תגובתה של העירייה לאסף, הופיע המשפט הבא:
“יחד עם האמור אנו מבקשים להביא לידיעתך כי העירייה בוחנת אפשרות להציב מצלמות ברחבי העיר, במטרה לתת מענה נוסף לבטחון התושבים”.
הצהרה קצת תמוהה ולא ממש קשורה לעניין. ואסף מוסיף: “ואם במצלמה יתפסו מישהו גונב אופניים?”
הערה של לרמן: שאפו לאסף נאות על היוזמה, ותודה לנועה אושרוב על הפרסום כאן.
לינק לקריאה נוספת
עכשיו בדיון