הבלוג עבר דירה ל-tlv1.co.il

היה היה רחוב בתל-אביב שקראו לו שדרות תרס”ט. הרחוב הזה, עליו השלום, שכן בין אחד העם לשמריהו לוין, בין דיזנגוף לבן-ציון. הוא לא היה רחוב מיוחד וגם לא שדרה מופלאה, אבל היו לו שתי חנויות ספרים של סטימצקי, אחת של מוזלים ואחת של אמנות ועיצוב, וקיוסק סנדויצ’ים חביב. הייתה לו גם כניסה צדדית לגן יעקב, כניסה לביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת-זמננו, שורת בתי מגורים מהצד השני ואפילו תחנת אוטובוס אחת (של קו 5).

גם היום רחוב תרס”ט (הקרוי בכלל שדרות תרס”ט) עדיין קיים ומונח באותו מקום בתל-אביב. אבל עכשיו הוא כבר לא רחוב, אלא ציר מהיר לכלי רכב, ללא חנויות ספרים או קיוסק והדבר האחרון שאמור להיות בו הם הולכי רגל (אלא אם כן הם צריכים ללכת לתחנה של קו 5, או שהם גרים שם, או שבמקרה הם עוברים שם, שאחרי הכל מדובר במרכז אזור משובח במיוחד של תל-אביב). פעולת הרס הרחוב בוצעה ע”י האדריכל רם כרמי כאשר הוא תכנן את הקובימה החדשה בצורה של מונולית’ כאחות נוספת לכרמיפלצת מנווה-שאנן ולכרמיפלצות אחרות הפזורות בעיר.

לפניכם תעוד וידאו נדיר של רם כרמי מדבר על ההרס של שדרות תרס”ט בשבוע שעבר באיזשהו כנס של אדריכלים (לא זוכר את שם הכנס כרגע) בגני התערוכה. החל מהשנייה ה-30 בסרטון כרמי מסביר שהולכי רגל לא אמורים ללכת יותר בשדרות תרס”ט (טוב, עם המכוערתרון שנבנה שם, אף הולך רגל ממילא לא ירצה להתקרב). בסיומו של הקטע כרמי ספק-מתנצל ואומר שזה המקסימום (מקסימום בטון במינימום שטח מן הסתם) שהוא יכל לעשות באמצעים הדלים שעמדו לרשותו (כולה 91 מיליון ש”ח אחרי חריגה מהתקציב המקורי של 31 מיליון ש”ח ועוד היד נטוייה):

לא ברור מדוע באזור כל-כך מרכזי מרחיבים כבישים ומאפשרים נסיעה במהירויות גבוהות יחסית, תוך חיסול המרקם העירוני ועירוב השימושים שהיה במקום. מדוע היו חייבים לשים חזית אטומה כל-כך לרחוב תרס”ט? רחמים על העיר ורחובותיה וקצת רגישות לבני-האדם היו מונעים מהבטונדה הזו לצוץ. אפשר לראות כאן עוד תופעת לוואי חמורה של חניונים תת-קרקעיים כמו זה שהוקם מתחת לכיכר הבימה - חניונים תת-קרקעיים גדולים מחייבים שינוי חתכי רחובות שמסביבם ויצירת סביבה עוינת להולכי רגל בניגוד לכל  התפיסות העירוניות שגורסות שהעיר היא קודם כל להולכי הרגל ובסוף בסוף מותר גם לנסוע בה עם רכב פרטי אם ממש חייבים. במידה מסויימת חיסול דומה בוצע גם בצד השני ברחוב הוברמן, כאשר הכביש הצר שהיה שם הורחב לתלת-מסלולי מהיר, אם כי שם לא היה עירוב שימושים כמו זה של תרס”ט קודם לכן, ומראש היה מדובר ברחוב פחות טוב שפנה לחניון העל-קרקעי שהיה שם קודם. זה לא שרחוב תרס”ט היה רחוב מצטיין קודם, אבל היו לו את הרגעים שלו, כמו זה למשל:

רחוב תרס”ט בימים טובים יותר

את המימד הסמלי של החיסול ניתן למצוא בשמו של הרחוב - תרס”ט, על-שם שנת הקמתה של העיר תל-אביב. עיר שחגגה לא מכבר 100 שנים של עירוניות, וחיסול רחוב תרס”ט הוא אחת מהצורות שבהן החגיגה הזו מתבטאת.

הערה: תודה רבה למורין על צילום הוידאו בכנס האדריכלים שאיני זוכר את שמו. הרשיתי לעצמי להשתמש באופן חופשי בפוסט בשמות שהוצעו לתיאטרון הבימה החדש (הידוע גם כמפלצריום), ותודה לכל מי שהציע שם. עוד חומרים על הבימה אפשר למצוא כאן.

כבר לא ינגנו ברחוב תרס”ט. לכל היותר יתנו בזמבורה בכניסה לחניון

בעקבות מקבץ הלינקים על הפיאסקו של בניין הבימה, איתי הציע תחרות מתן שם ואף נותני חסות היתוליים לבניין הבימה החדש, והנה תגובתו:

“כיריית פתיחה (או כבלוק ראשון): דומני שהיה/יש אולם בשם “בימרתף” (הבימה+מרתף).
אולי בדומה לכך “קובימה” (קוביה+בימה).
או “הבימניון” שזה הבימה + קניון/מימדיון.
או “בומבה-בימה”. מדבר בעד עצמו.
ניסיתי עם מבצר, קופסא, וכו’ - ולא הגעתי לשם קולע.”

בהשראת יוחאי, אני מציע את השם שהוא העניק למבנה - “המפלצריום”.

הפרס למקום הראשון בתחרות הוא מודל מוקטן של בניין הבימה החדש לשימוש כמקלט אטומי נייד.

במקום מקבץ לינקים רגיל, הפעם יעסקו הלינקים במבנה אחד ספציפי שלאחרונה זכה למנה של ביקורות בעיתונות - מבנה תיאטרון הבימה החדש. מדובר בעוד מבנה המנציח את מורשת חולדאי לשנים ארוכות. לצד מבנה המגורים הגרוע ביותר שחולדאי חתום עליו, מגדל נוה-צדק, מצטרף למורשת חולדאי מבנה הציבור הגרוע ביותר שנבנה בתקופתו - הבית המחודש של התיאטרון הלאומי שמזכיר יותר מקלט אטומי מאשר מבנה שקשור ליצירתיות. חראם על השחקנים והיוצרים שזה יהיה ביתם החדש.

פוסט זה מתכבד לעשות סדר בים הביקורת שכבר נכתבה על מבנה זה. אם יש לכם עוד לינקים אתם מוזמנים להוסיף. הבה נתחיל:

1. יוסי קליין תוקף בהארץ. ככל הנראה הכתבה הכי טובה בנושא זה עד כה, ואני מצטט:

“את בניין הבימה החדש יהיה קשה להעלים ושאלת יופיו או כיעורו איננה יותר על הפרק. אין עכשיו עובדה מוצקה ממנו. השאלה היא, איך צמח דבר כזה ממש מתחת לאפם של גדודי אדריכלים, אנשי תרבות, אבירי שימור ועיתונאים דעתנים. הניסיון להפקיד את השמירה על ערכים תרבותיים בידי אדריכלים, לא שונה מהפקדת חתול על שמנת. מישהו שמע על אדריכל שמתייחס לאיכותו של בניין הבימה? כשאני שואל אותם על כך, הם מגלגלים עיניים לשמים ומניחים אצבע על שפתיים. דני קרוון קיבל אותו כנתון, ניצה סמוק לא רוצה להתייחס, דניאלה פוסק, אדריכלית העיר בשעה שהתוכנית אושרה, מסרבת אפילו לשמוע את השאלות.”

2. רותי שוחט בהארץ מסבירה על תהליך הבנייה (שבכלל הסתוותה כשיפוץ) שחרג מ-31 מיליון ש”ח ל-91 מיליון ש”ח ועשוי לחרוג שוב בהמשך (אל תעשו עניין. מה הם כבר 60 מיליון ש”ח בין חברים הכיס שלכם לפיאסקו הזה).

3. מאמר מערכת שוב בהארץ מסכם ומספיד:

“כל העיכובים והעלויות הללו היו כמובן נשכחים אילו חזרו השחקנים והקהל למבנה ידידותי, מזמין ואהוד. אך יש מקום לספק, בעיקר כאשר משווים בין קופסת “הבימה” המסתמנת ובין מבנים דומים בעולם, המתנאים בסגנון קליל ופתוח. את “הדיבוק” הזה כבר מאוחר להוציא מהבימה, אבל אולי מוסדות אחרים ילמדו לקח כלשהו ממחזה זה אודות מידתיות, נמהרות ומגלומניה.”

4. האדריכל ארז אלה בראיון בגלריה (עוד לא יצאנו מעיתון הארץ) מחווה דעה:

“הבניין אטום לחלוטין ולא מקיים שום קשר לרחוב. זה לא עומד אפילו בסטנדרטים של שיעור באורבניזם שנה א’. מעציב אותי שלא היה דיון מעמיק בשיפוץ של הבימה. התיאטרון מתחרה היום בהרבה מדיומים אחרים, ונראה שלא היתה שום מחשבה על כך. לדעתי יש פה הזדמנות אדירה שהוחמצה, גם מבחינת התיאטרון וגם מבחינת העיר”

5. ניסן שור בטיימאאוט (צריך לדפדף לעמוד 50) מייחל לסקאד שיהרוס את מבנה הבימה וכותב:

“זה אפילו לא פיל בחנות חרסינה. זו גופה של ממותה שמוטלת באמצע בית קפה קטן ואינטימי, ספקטקל פנטזיסטי שיצא מכלל שליטה אבל אפילו לא יכול להינות מאפקט פולחני של יצירה קאמפית. סתם מכוער, כמו שאומרים.”

6. אדר’ יוסי מטלון מצר על בניית הקופסה.

7. רותי דירקטור לא מאמינה למראה עיניה.

יש הרבה מאוד לקחים שצריך להפיק מהסיפור של הבימה. סוגיות של שיתוף ציבור, מכרזים לתוכניות, התאמה בין מבני הציבור לעיר ועוד ועוד. הנושא של השיפוץ והרחבת הבניין ראויים ודאי לעבודת מאסטר באדריכלות. אם יש כאן לפחות מידה של (אי-)צדק היסטורי ניתן למצוא אותה בכך שלא רק לדרום העיר יהיה מבנה מזעזע של רם כרמי (התחנה המרכזית החדשה שהיא המבנה הגרוע ביותר שנבנה בתולדות מדינת ישראל). עכשיו גם למרכז העיר, בלב האליטה התרבותית יהיה גוש בטון ענק ומיותר של רם כרמי, גוש שיותר מהכל ישמש כמורשת אדריכלית לתקופה בה תל-אביב איבדה הרבה מהרגישות האנושית שהייתה לה כדי להראות שיש לה כלי גדול במיוחד. סר פטריק גדס ומאיר דיזנגוף (שהניח את אבן הפינה לתיאטרון הבימה הראשון בשנות ה-30) מתהפכים בקבריהם.

תוספת:

8. אדר’ איתי הורביץ על רם כרמי ומה שנראה כאחיזה במציאות שהולכת ומתרופפת.

ראשית הבהרה: כיכר התזמורת היא מגרש חנייה לשעבר, ומיקומה הוא בין היכל התרבות לתיאטרון הבימה (ההרוס בימים אלה), כאשר מדרום גובל בה רחוב מרמורק וממזרח רחוב הוברמן (אשר גם הוא בשיפוצים). כיכר התזמורת נמצאת בבנייה, כאשר מתחתיה בונים בימים אלה חניון ל-1,000 מכוניות ולאחריו יבנו את הכיכר עצמה לקראת חגיגות המאה לעיר תל-אביב בשנת 2009.

כמו כיכר אתרים וכיכר דיזנגוף לפניה, גם כיכר התזמורת תוסיף נדבך מפואר להרס האורבניות התל-אביבית מעשה ידי אדם. כיכר ללא צל (ראו תמונה) שתוכננה ע”י פסל (דני קרוון) ולא ע”י אדריכל. כיכר שסובלת ממיקום עם חזיתות לרחובות משניים ועם חניון מתחתיה. למרות המאמצים והתכנונים אין אף מקום מוצלח בעיר עם חניון מתחתיו. הרשו לי למנות כמה מקומות דפוקים עם חניון תת-קרקעי: גן החשמל המחודש, כיכר מתחם בזל (הידועה גם ככיכר בוני העיר), וגינת דובדוב בקטע שמעל החניון (האזור של הסקייטבורדים). חניון תת-קרקעי משמעו אזור מת למעלה.

(הדמייה של כיכר התזמורת. מקור: עיריית תל-אביב)

לפניכם מאמר קצרצר ומומלץ שמסביר מדוע חנייה תת-קרקעית במרכז העיר פוגעת במרקם האורבני ובחוויה העירונית. המאמר משווה בין בניין הסימפונית של סן-פרנסיסקו לזה של לוס אנג’לס. בזה של סן-פרנסיסקו לא בנו חנייה לעומת זה של לוס אנג’לס שנבנה עם חנייה. הבנייה בלוס אנג’לס דרשה משאבים גדולים יותר והתארכה בהרבה ויצרה מצב בו הסימפונית של העיר עובדת בשביל להחזיר את החובות של החניון וחייבת להופיע מספר מינימלי של פעמים בשנה (128 ליתר דיוק) על-מנת להחזיר את ההשקעה בחניון. התושבים שבאים לשמוע את הסימפונית של לוס אנג’לס מגיעים לחניון, שומעים קונצרט, חוזרים לחניון ונוסעים הביתה, וכך גם לא מעריכים את הבניין שנבנה וגם לא הולכים ברגל ומוסיפים אינטנסיביות לעיר. לעומת זאת, בסן-פרנסיסקו המגיעים לקונצרט ברכב, מחנים אותו בחניון מחוץ למבנה, ואז הולכים ברגל אליו. כך הם מוסיפים אינטנסיביות לעיר, מעריכים את הבניין מבחוץ ואף יכולים לעצור אחרי הקונצרט בדרך לרכב לכוס קפה ואף להעשיר את קופת העירייה.

החניון שמתחת לכיכר התזמורת יתפקד באורח דומה לחניון הסימפונית של לוס אנג’לס. הוא יוריד אינטנסיביות מהעיר תל-אביב ויפגע בהכנסה של בתי-הקפה והמסעדות מסביב להיכל התרבות, וכן יפחית את החוויה של המבקרים בהיכל. כיכר התזמורת - בכייה לדורות מעל הקרקע ומתחתיה.

ואני שואל את עצמי, מי נותן לפסל לתכנן כיכר עירונית? פסל אמור לפסל, לא להחליף אדריכלים. האם דני קרוון מכיר את תל-אביב? האם הוא יודע שלא ניתן להיכנס לכיכר ללא צל במרבית חודשי השנה (כיכר רבין, לדוגמה)? מה גרם לו לתכנן כיכר שהיא מיצג פלצני לעברה של תל-אביב במקום כיכר שימושית לאנשים שגרים בעיר הזאת? למה אישרו את התוכנית המחורבנת הזו? כמה יעלה לתקן את הטעות של כיכר התזמורת בעוד 30 שנה אחרי שכולם יבינו את הבעייה? ואולי כיכר התזמורת מיועדת לשימושם של הפאנקיסטים מכיכר דיזנגוף לאחר שזו תשוקם והם יפונו משם?

פוסט זה מוקדש לחוסר ההבנה האורבנית של חולדאי, ליכולת לחזור על טעויות עבר, ולרצון להתעלם מנסיונם של אחרים.

(כיכר התזמורת בבנייה)

לינקים לקריאה נוספת:

אסתר זנדברג ב”הארץ” על בעיית הכיכר

כתבת תדמית בוואינט על הכיכר

התוכנית לכיכר כפי שמופיעה באתר העירייה

מאמר על ענייני חנייה במרכז העיר