הבלוג עבר דירה ל-tlv1.co.il

ביום ראשון הקרוב, 13 בספטמבר, בשעה 19:00 בתמול-שלשום (רח’ יואל סלומון 5) אשר בירושלים פרופ’ גדי וולספלד, ראש התוכנית לפוליטיקה ולתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית, ועבדכם הנאמן ישוחחו על האינטרנט ככלי להשפעה ובמיוחד על בלוגים. הערב מאורגן בשיתוף פעולה בין תמול-שלשום לשתיל במסגרת סדרה של מפגשים הנושאים את הכותרת הבמובסטית-משהו “מחר צודק יותר”. הכניסה חופשית כמובן.

אם כבר ירושלים, אני מתכנן לעבור לפני כן בגלריה לספרות ברחוב ש”ץ, אבל אשמח לקבל עוד המלצות לחנויות טובות של ספרים משומשים באזור, במיוחד כאלה עם סטוק מכובד באנגלית. וחוצמזה, בסופ”ש הזה בירושלים מתקיימים אירועי “בתים מבפנים” עם לא פחות מ-100 אתרים שונים. שמח בירושלים.

לפני שניכנס לפרטים הנה הלינק לשידור הוידאו של הישיבה השנייה מועצת העיר תל-אביב. הנה הלינק לישיבה השנייה של מועצת העיר ירושלים.

ועכשיו להערות:

בירושלים יש שידור רציף של הוידאו (אפילו בשידור חי!). כמו כן, יש את כל המסמכים הנלווים לישיבת מועצה כולל פרוטוקולים מפורטים של ועדת כספים, ואפילו נוסח מקוצר של ההחלטות שהתקבלו בסופו של דבר. באתר של עיריית תל-אביב-יפו יש חתיכות יו-טיוב קטועות ובעמוד אחר יש את התמליל של הישיבה וזהו.

אולי המסמך שמדגים באופן הטוב ביותר את השקיפות ששורה בעיריית ירושלים הוא סדר-היום המפורט שמוגש לחברי המועצה. כל סעיף מלווה בדברי הסבר, וכל המסמכים הנלווים עולים לאתר העירוני. בעיריית תל-אביב-יפו סעיפי סדר-היום הם שורות בודדות ללא הסברים (וכרגע משום מה גם אין לינק ישיר באתר העירייה).

השבוע אני מתכנן לבקר בירושלים. אני אנסה להביא קצת שקיפות משם לתל-אביב.

בזמן שרון חולדאי עסוק בלהסביר מדוע אין לו סמכויות בשום נושא (חוץ מאשר בנושא קיצוצים בחינוך), ניר ברקת, ראש העירייה החדש של ירושלים מחזק את תושביו ופותח חלון שקוף וגדול אל תוך עבודת העירייה.

עיריית ירושלים, כמו עיריות מתקדמות אחרות בעולם, תשדר את ישיבות מועצת העיר שלה באינטרנט בשידור חי ותשמור עותק למען הדורות הבאים. בינתיים, בוצע פילוט מוצלח בישיבה הראשונה של מועצת העיר ירושלים וכאן אתם יכולים לצפות בניחותא בישיבת המועצה הראשונה של העירייה המתקדמת בישראל (שמתקשה להתאים את עצמה לפיירפוקס).

כמו כן, ניר ברקת, ראש העירייה הפרוגרסיבי שהבין שהתושבים הם שותפים ולא אויבים, החליט לפתוח את ישיבות ועדות העירייה בירושלים לכל דכפין. עד 20 אורחים יכולים להיכנס ולמלא את אולם הישיבות של הועדות הירושלמיות. נראה אתכם נכנסים לישיבה של ועדת כספים בעיריית תל-אביב, חולדאי יעצור אתכם בדלת. כן, בעיריית ירושלים כבר הבינו ששקיפות היא אלמנט בסיסי לבניית עיר טובה יותר.

שאפו לניר ברקת שמוכיח שראשי עיר שרוצים בכך, יכולים להסיר את הערפל השורר במבוכי העירייה.

לפני כחודשיים הייתי בארועי “בתים מבפנים” בירושלים. במסגרת הסיורים והדיונים בעיר הנצח למדתי שם על נפילתו ועלייתו של שוק מחנה יהודה, פנינה אורבנית שכמעט נמחקה מהעולם, ועכשיו מצאתי את הזמן כדי לכתוב על זה.

כדי להבין מה קרה בשנים האחרונות בשוק מחנה יהודה התקבצנו במינהל הקהילתי של לב העיר (ירושלים) כדי לשמוע את התיאור של אורי עמדי, מי שעומד בראש המינהל הקהילתי ומהווה את אחד מעמודי התווך של שיקום השוק. השוק המדובר הוא אולי השוק הטוב ביותר בישראל כיום, וזה בכלל לא טריוויאלי בהתחשב בכך שהוא שוכן בעיר הרבה יותר מסובכת וקשה מאשר תל-אביב.

כדי להתחיל מהתחלה צריך לחזור לירושלים של אחרי מלחמת ששת הימים. באותה תקופה מרכז העיר (המערבית) התחיל לעבור תהליכי התפוררות מואצים כמו שקרה גם בתל-אביב ובחיפה (נטישת אוכלוסייה חזקה לפרברים), עד שכעבור עשור כל מה שנשאר במרכז העיר של ירושלים היה חורבן די רציני ובתחילת שנות ה-80 שוק מחנה יהודה היה הסחי של הג’יפה הירושלמית ואנשים נמנעו מלהתקרב אליו. טדי קולק אפילו חשב למחוק אותו ולבנות במקומו פרויקט מגורים באותה תקופה.

על רקע הזנחת מרכז העיר נכנס אורי עמדי (שהיה אז מנהל מתנ”ס בירושלים) לתמונה ב-1984 והחל לארגן את הסוחרים בשוק, או כמו שנכתב בסיפור המלא:

“במטרה לעניין את הארגונים שאומרים לטפל באזורי מצוקה חברתית לפעולה, התחיל אורי בסוחרים עצמם. הוא השיל מכתפיו כל זהות ארגונית נטמע, בין סוחרי השוק יצר קשרים אישיים, למד את צורכיהם, וכך פתח נתיבים ללבם. לא פעם פגש אותם אורי עם עלות השחר כאשר פרקו סחורה טרייה ובלילה כשהכינו את הדוכנים שלהם ליום חדש של עבודה. אורי החדיר בהם את האמונה שניתן לשפר את המציאות הפיזית על בסיס התארגנות חברתית אנושית שבנויה על יושר, עזרה הדדית, הבנת צרכי הזולת ואמונה בטוב שבאדם.”

לבסוף, לאחר שלוש שנים, הצליחה ההתארגנות של אורי והסוחרים לשכנע את העירייה להשקיע בשיפוץ השוק. במהלך השיפוץ שארך מספר שנים נעשתה עבודה ישירה מול הסוחרים בשוק שהשתתפו בעלויות השיפוץ (וגם נאלצו להפסיק לעבוד כאשר האזור שלהם בשוק שופץ). השיפוץ נתן לשוק מראה חדש עם קירוי, ניקוז ושאר תוספות.

היום השוק נמצא בפריחה, מכירי השכירות בו עלו ותמהיל העסקים בו כולל גם בתי-קפה פלצניים ומסעדות, והוא הפך לאחד מאתרי החובה של התיירים בירושלים (ונראה לי שגם הירושלמים מרוצים ממנו, חוץ מביום ששי כשהוא עמוס מדי). ההשפעה שלו על השכונות שסביבו ועל כל מרכז העיר היא חיובית מאוד.

כתוצאה מהצלחת שיקום השוק הוקם בין השאר המינהל הקהילתי של לב העיר ירושלים ובעקבותיו הוקמו מינהלי שכונות נוספים. הנהלות מינהלים אלה נבחרות בבחירות ומהוות למעשה רמת היררכייה ביצועית קרובה יותר לתושב מאשר העירייה. בדרך להיות עיר דמוקרטית ושיתופית גם תל-אביב תצטרך ללמוד את המודל הירושלמי של מינהלי הרבעים.

המסקנה שלי מהסיפור של שוק מחנה יהודה היא ששיקום עירוני מוצלח הוא אפשרי ולפעמים צריך לעשות אותו בפינצטה. שיקום דומה אמור לעבור על שוק הכרמל בשנים הקרובות. כמו כן, כדאי ללמוד מסיפור השיקום הזה כדי לשקם מרכזי ערים אחרות כמו למשל חיפה (שוק תלפיות מייצג טוב מאוד את המצב הנוכחי של העיר הזו).

שוק מחנה יהודה

מקבץ לינקים לקריאה נוספת:

- הסיפור המלא של שיקום שוק מחנה יהודה

-  מינהל קהילתי לב העיר

- שוק מחנה יהודה בויקיפדיה

(זהירות, תוכן גרפי בוטה, ותודה לדודו על הלינק)

בסופ”ש הבא מתקיים ארוע השנה באדריכלות הירושלמית - בתים מבפנים בירושלים.

אתר הבית המומלץ נותן מידע רב לגבי סיורים ובתים לראות במסגרת הארוע. אני מתכוון לעלות לירושלים ולעשות סיור בבית הרב קוק וכן לשמוע על שוק מחנה יהודה כמנוף אורבני. אני מקווה לדווח בבלוג על הממצאים.

שאפו גדול לאדריכל אלון בן-נון ולאביבה לוינסון שהצליחו למסד ארוע אדריכלי כזה בתל-אביב ובירושלים ולרתום עשרות גופים להשתתף ולעזור. אני מקווה שבשנים הבאות נראה ארוע דומה גם בעיר חיפה.

עוד משהו שכדאי לציין בהקשר הזה הוא שבירושלים קמה קבוצה תחת השם “בתים נכחדים” שמתעדת בניינים מתפוררים שצריך לשמר ומבקרת את עיריית ירושלים על חוסר עקביות בכל הקשור לשימור והזנחתם של מבנים היסטוריים. הם קוראים לעיריית ירושלים לאמץ נוהל שימור מבנים כמו שעשתה עיריית תל-אביב-יפו כדי לשמר את המורשת האדריכלית של העיר ואת ההיסטוריה המפוארת שלה (ואני הייתי שמח אם לעיריית תל-אביב-יפו היה גם נוהל שימור מרקמים אורבניים).

עמית פוני וחבריו באים לעיר השבוע כדי לקיים חוג בית לירושלמים שגרים כאן:

חוג בית לירושלמים המתגוררים בתל אביב יתקיים ביום רביעי הקרוב, 10.9 בשעה 20:00 בערב. זה יקרה בפאב “הודנא” בפלורנטין, רחוב אברבנאל 13.

המטרה שלהם היא לשכנע את הירושלמים שעזבו לחזור הביתה להצביע וגם כדי להראות שיש עתיד לירושלים ולהפיץ את הבשורה שירושלים עדיין חיה ובועטת. באופן אישי, אני מעדיף לראות את הירושלמים שגרים פה מעבירים כתובת לתל-אביב ומצביעים פה, אבל אם יש כאלה שגרים פה ונפשם קשורה בעיר הנצח, אז יש להם הזדמנות לעזור לירושלים.

בכל מקרה היו כמה כתבות לאחרונה בתקשורת על המאבקים המוניציפאליים בירושלים ועל ההתנדנדות בין עיר לשטייטל חרדי שקיימת שם. אני מאוד מקווה שידידנו הירושלמים יצליחו במאבקם ויבנו עוד עיר בישראל. מספיק שירושלים תהיה קצת מוצלחת ואטרקטיבית כדי שהיא תצליח לגרום לירידת מחירי הדירות בתל-אביב. בתור אחד שגדל בעיר שנהרסה (חיפה) ונאלץ לעזוב אותה (וגר כיום בעיר שעוברת תהליך הריסה דומה), אני מזדהה מאוד עם המאבק הירושלמי.

לקריאה נוספת על ירושלים מהעת האחרונה:

לינק להזמנה המלאה של עמית לארוע

האם ירושלים באמת מתחרדת?

חוטים של איבה

אז לפני איזה שבועיים נסעתי ביום חמישי לירושלים לראות את תערוכת הבוגרים של המחלקה לארכיטקטורה של בצלאל. על הדרך גם בדקתי קצת מעבר מה חדש בעיר שחוברה לה יחדיו, הידועה גם בשם סלע קיומנו.

התערוכה עצמה (ותודה לכרמית רוקח ושרה שטרן, אוצרות התערוכה, שהזמינו אותי) הייתה לא רעה בכלל עד כמה שאני מסוגל לשפוט תערוכות ארכיטקטוניות. כל פרויקט הוצג למעשה על שולחן העבודה שעליו הוא תוכנן, והיה אפילו סמי-בית-קפה שהמחיש את העובדה שחלק מבוגרי המחלקה עבדו על הפרויקט שלהם בעיקר תוך שתיית הפוכים למכביר. אפילו אסתר זנדברג החמיאה בצורה יוצאת דופן לתערוכה הזו.

התערוכה של בוגרי בצלאל במחלקה לארכיקטורה

היו כמה פרויקטים מעניינים שעסקו בעיר תל-אביב. בין השאר היה פרויקט שהציע להכניס קבורה קומפקטית בקומות לתוך העיר כדי לחבר אותנו לשלב הבא ופרויקט שהציע לארגן מחדש את החור השחור שנמצא במרכז העיר באזור הדרומי של רחוב נחלת בנימין. היה עוד פרויקט מעניין שהציע לחסוך שטח בדירות ע”י ארגון מחדש של המרחב הציבורי כך שקומת הלובי תשמש לפונקציות חברתיות וכך יתאפשר לבנות מגדלים עם דירות קטנות במחיר מוזל לטובת הלא-מיליונרים שמעוניינים לגור בתל-אביב.

מודל סימפטי של אזור החור השחור של תל-אביב

קשה לי לשפוט את איכות הפרויקטים, אבל שמחתי לגלות שלא מעט מהבוגרים נטו לעסוק בנושאים “גדולים” ומורכבים על סף הפנטזיה ובכלל כל העיצוב עם שולחנות העבודה נתן תחושה של סטודיו ולא של תערוכה. פרויקט ספציפי אחד אף עסק בשיקום מרכז העיר פתח-תקווה, פרויקט שאני בטוח שיקרה אם יוכיחו שפתח-תקווה אכן קיימת. אחרי התערוכה הזו רוב הבוגרים מן הסתם יגיעו לעבודה במשרדים היכן שהם יגלו שהעתיד נמצא בפרטים הקטנים-קטנים, ואני מקווה שאחרי שהם יצליחו להתקדם הם עדיין יזכרו את הפנטזיות המוקדמות שלהם על פתרונות אורבניים במימדים גדולים.

מעניין אם במכון פתח-תקווה להיתוך קר שמעו על הפרויקט הזה

אחרי הטיול באקדמיה דודו הגיע לארח לי לחברה בערב ירושלמי קריר (איזה אוויר יש להם שם). ישבנו ליד בצלאל באחד המדרחובים החדשים שהעירייה בנתה לסנדויץ והמלצר שהכיר את דודו פינק אותנו בכמה בירות. יכול להיות שדודו הוא איש מקושר במיוחד בירושלים, או שהאזור החילוני במרכז העיר שם מורכב מקומונה קטנה יחסית, כי הרבה מהחברה’ הכירו אחד את השני. בכל מקרה, אחרי הבירות המשכנו לפירוק של בקבוק יין בלינק ואחר-כך נהיה לי באזז חזק במיוחד בראש וגם הגיע הזמן לזוז לכיוון תל-אביב. לקחתי קו 8 ופיספסתי את התחנה המרכזית. מצאתי את עצמי בלב שכונה של דוסים ועשיתי את דרכי ברגל חזרה לכיוון התחנה, שיכור קלות ונושם אוויר צלול וקריר של לילה בירושלים כשמסביבי אך ורק דוסים במגוון גדלים. באותו רגע זה הרגיש כאילו ירושלים באמת רחוקה מתל-אביב.

אחד מהמדרחובים החדשים במרכז ירושלים

עליתי ברגע האחרון על האוטובוס האחרון לתל-אביב. האוטובוס אל החופש של יום חמישי בלילה היה מפוצץ, ואני עשיתי את דרכי לכיוון המדרגה שנמצאת לפני המושב האחורי. אחד מבני הנוער עשה לי כבוד ופינה לי את מקומו ועבר לשבת על המדרגה (נו, מסתבר שהנוער של היום עושה ג’סטות). בדרך הנהג עצר והעלה עוד אוסף סטלנים לאוטובוס וכך עשינו את דרכנו חזרה אל העיר עם הלחות.

לקריאה נוספת:

הביקורת של אסתר זנדברג על תערוכת הבוגרים של בצלאל

אחד הקליפים הטובים שראיתי שעושים שילוב בין שיר מוצלח, אורבניסטיקה ועבודת וידאו:

הקליפ נערך ע”י מיכל דוקרסקי במסגרת פרויקט הגמר שלה, “ירושלים של מעלה”, במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. בין שאר עיסוקיה מיכל היא שדרנית ב-FM 88, מה שמסביר קצת את הקשר שלה למוסיקה. השיר הוא Plasticities של אנדרו בירד.

העבודה של מיכל (לפחות לפי מה שאני הבנתי) עוסקת באפשרויות הגלומות במרחב הציבורי והקליפ עצמו רומז לספורט האורבני הידוע בשם פרקור. בסוף ישנה גלישה למחוזות של פנטזיה אורבנית צבעונית.

קבוצת “מלונה” אשר מנהלת את המאבק לדיור של צעירי ירושלים עובדת נכון. במהלך חול המועד ניצלו חברי הקבוצה אשר בין מוביליהם נמצאים ידידיי, דודו עוזיאל ועמית פוני, את הימצאותם של תושבי החוץ בארץ כדי להעביר להם מסר בסגנון - “אתם, תושבי החוץ, הורסים לנו את העיר!”.

לא רק זאת, הקבוצה הגתה יוזמה להשכרת דירות הרפאים לסטודנטים, אשר יתחזקו את הדירות וישמרו עליהן מפורצים, ובעלי הדירות יוכלו להשתמש בדירותיהם בתקופות שהם מגיעים שזה רק בחגים ובקיץ, ואלו בדיוק הזמנים שבהם האוניברסיטאות בחופש. בימים אלה נבנה נוהל שיאפשר לסטודנטים ירושלמים לגור בדירות רפאים ועל הנוהל אמור להיות אמון ניר ברקת, חבר מועצת העיר ירושלים ופטריוט של העיר הזו.

הדבר הכי מוצלח שמלונה עשו היה שהם הגיעו לתקשורת של היהודים בארה”ב, ואני מצטט מתוך פוסט הסיכום שלהם:

לפני כמה ימים נתקלתי בכתבה ששודרה ברדיו על נושא האין-דירות בירושלים (דרך הניוזלטר של פלאנטיזן). כמה ימים אחרי זה יצא לי לדבר עם דודו (שגם התראיין לגבי הנושא ברדיו) והוא נתן לי עוד כמה פרטים. שאפו לקבוצת “מלונה” על העבודה התקשורתית ויישר כוח גם בהפעלת התוכנית לדיור לסטודנטים בדירות הרפאים.

הבלוג של מלונה - קבוצת המאבק לדיור של צעירי ירושלים