הבלוג עבר דירה ל-tlv1.co.il

נרשמתי למונוקרייב כדי להצביע שיביאו את ה-Dandy Warhols לארץ. בינתיים הנה שני דברים של הלהקה מפורטלנד שאני אוהב במיוחד:

You Were The Last High:

ממש לא מזמן יצא לי לראות את בסרט התיעודי הקצר “אבי ההיכל” העוסק בתחנה המרכזית החדשה (הסרט ניתן להשכרה באוזן השלישית). הסרט הזה, בבימוייה של שירלי נדב, מצליח להעביר את האופי המורכב של התחנה על שלל החללים הלא ברורים שלה. כאן אתם יכולים לקרוא כתבה טובה של אסתר זנדברג על הסרט “אבי ההיכל”.

באדיבותו של גבי טרטקובסקי הופניתי לקליפ הבא שמסביר על הייעוד המקורי של התחנה:

כמו כן, גבי סיפק לי את ברכתו של ישראל קיסר ז”ל יבדל”א, שר התחבורה דאז, עם פתיחת התחנה ב-1993 (הדגשה של גבי, קליק להגדלה):

1. לתנועה הירוקה יש בלוג תומכים.

2. לא ייאמן! משטרת תל-אביב עושה משהו (קטן, אבל בכל זאת) בנוגע לגניבות האופניים בעיר.

3. חברת מועצת העיר, תמי זנדברג, מעדכנת שמרצ עדיין לא בקואליציה וגם ש:

“התקציב יובא לאישור המועצה רק במרץ, ושראש העיר לא רואה צורך בדיור בר השגה בתל אביב”

4. מסתמן פינוי קרוב של מרפאות הצבא בקרייה, והחזרת השטח המפונה לתחום ריבונותה של מדינת ישראל.

5. שיחה עם הגורו יאן גהל על שיפורי המרחב הציבורי בניו-יורק שסופסוף מתחילה להתקדם.

6. מאמר משובח על ארכיטקטורה והמאמץ לייצר בניינים “אייקוניים”.

7. איך מורידים 5 קילו ביומיים? אני ממליץ לחטוף וירוס ואז לשלשל ולהקיא את הנשמה בלי הפסקה. קצת מזכיר את זה:

עבדכם הנאמן זקוק לעזרה טכנית עם כמה קטעי וידאו שאני מנסה להביא לבלוג.

יש לי כמה קליפים בפורמט של Quicktime. חלק מהקליפים ארוכים קצת יותר מ-10 דקות ויוטיוב לא מקבל אותם. גוגל וידאו מצידו לא מוכן להתעסק עם פורמט שלQuicktime.

ראיתי שיש גם משהו שנקרא Vimeo. מישהו יודע אם הוא מקבל קבצי QT ואיך עושים לו אמבד לבלוגלי?

כל עזרה תתקבל בברכה.

ביום ששי הקרוב ייערך דיון ציבורי בהשתתפות חברי מועצת עיר ותיקים וחדשים בפארק קריית ספר בשעה 14:00.

ועד הפעולה לטובת הפארק הזה הוציא הזמנה לכל חברי מועצת העירייה לבוא ולהציג את עמדתם בנושא. כולכם מוזמנים. הפארק המיועד ממוקם בין הרחובות יהודה הלוי, לינקולן, קריית ספר וסעדיה גאון.

הנה מה שהיה לראש עירייה מסויים להגיד על פארק קריית ספר:

1. אייל דץ מנתח את מפת מועצת העיר החדשה.

2. עוד פרטים על ההרס בירקון.

3. רון חולדאי מתכנן להביא לאישור המועצה את המינוי של הנאשם בפלילים, נתן וולוך, לסגן ראש העירייה. מעניין האם ייתמכו חברי המועצה החדשים והותיקים במינויו של נאשם בפלילים לתפקיד ציבורי בכיר.

4. הארווי וסרמן דורש מג’נרל מוטורס לפעול לשיקום התחבורה הציבורית בארה”ב, אחרי שהתאגיד הזה חיסל אותה.

5. ארכיון 1: על טכניקת חיסול עסקי הלילה הקטנים.

6. ארכיון 2: האינטרנט בשירות הפוליטיקה - ראיון עם רון חולדאי.

פוסט אורח מאת גבי טרטקובסקי.

במשך שנים, חשבתי ש-”גלידה מונטנה” כבר אינה קיימת. במובנים רבים, זה אכן כך. הצרכים שסיפקה אינם מבוקשים עוד - מקום מפגש וחיזור לא מתיימר של בני נוער, וגלידה הנוזלת ממכונה. היא כלואה בין מוסכים ומועדונים גדולים במתחם הנמל. ואם לא די בכך, פועל מולה סניף של רשת גלידות נחשבת.

בשנתיים האחרונות ראיתי רק פעם אחת מודעת דרושים במקום. “אנחנו אוהבים לעבוד עם מבוגרים. אם נביא לפה בחורה צעירונת זה יהפוך למסובך. אני יודע שהיום זה מוכר יותר גלידות כשיש בחורה יפה בקופה, אבל היא עלולה להכיר בחור צעיר ולהיעלם. על הגמלאים אנחנו תמיד יכולים לסמוך, הם כמונו.”, סיכמו  הבעלים, יחזקאל בירזון וישעיהו ליכטנשטיין, בראיון משותף ב-2007.

“גלידה מונטנה” נפתחה ב-1960, ובשיאה היוותה ספתח לגל האמריקניזציה הראשון בארץ. התשלום הוא על גודל המנה, בכוס או בגביע. התוספות הן ללא תשלום נוסף. בימי התהילה, ג’וק בוקס רועשת עמדה לרווחת קהל הלקוחות הצעיר. זו נותקה מזמן, ורק לאחרונה, גם הוסרה מכונת פינבול של “בטמן לנצח” - סרט שעלה לאקרנים ביוני 1995. מבין מכונות המשחק שנותרו במקום, האהודות מכולן הן, כמובן, הרועשות ביותר - שולחן ההוקי אוויר, ומכונת קליעה לסל. כיום, תנועת המשפחות בסופי השבוע מפרנסת את המקום. מתחם הנמל הרי מעודד כניסה אין סופית של מכוניות. מעטים באים מטעמי נוסטלגיה, וחלק לא מבוטל הם לקוחות מזדמנים. זכור לי מקרה שבו קבוצת אנשים התיישבה סביב שולחן וביקשה, לשווא, קפה.  ניתן לזהות חלק מן המזדמנים על פי שאלותיהם, “איפה מומו?” וכדומה. התייחסויות מבודחות אלו לסדרת סרטי “אסקימו לימון” באות ממבוכה טבעית.

קשה לצפות בבית עסק ותיק, ריק ומוזנח, ועל אחת כמה וכמה - להיכנס בשעריו כלקוח. אגב, אין במקום אף אזכור לסרטים שהנציחו את “גלידה מונטנה”. כביטוי היסטורי יחיד, תלויה ליד הקופה, תמונה של הנמל בראשיתו. השטח ב-”מונטנה” הוא עצום ומשאיר מקום לדמיון - לא רק כיצד היה פעם, אלא מהו הפוטנציאל לרנסנס אמיתי.

מצד אחד, ניתן לעקוב אחר המודל של “קפה מרסנד”; המוסד החליף בעלים אך שמר על הריהוט, התפריט (בחלקו) והמחירים הישנים, ובמקביל, הוקצה חלל צנוע להופעות ועמדת די-ג’יי; וכך במקום שוותיק עוד מ-”מונטנה”. מנגד, לא יהיה די מתושבי העיר, אשר יטריחו עצמם לביקור תדיר בגלידרייה המחודשת. הנמל אינו רק רחוק פיזית מבתיהם אלא בעיקר, מנטלית מאופן הבילוי של רובם. בנוסף, קהל המשפחות הרווחי של סופי השבוע יחוש ניכור מהשינויים, ויעזוב. ואם אכן “מונטנה” תיהפך למזמינה יותר, כיצד ייחסם אותו קהל פוחזים צעיר, הפוקד את הנמל בלילות?

“מונטנה” אינה יכולה להמשיך להתקיים לנצח על רצון טוב וזיכרונות. במציאות האורבנית של עירנו, הישרדותה מרגשת. יהיה זה הישג אם לא תיהרס כליל. אז בינתיים, נותר רק להזמין את הקוראים לדו-קרב במכונת הקליעה לסל! הפרסים: גלידה לפי טעמו של המנצח, וטרמפ חזרה הביתה, על אופניים, למנוצח.

הבפנוכו של גלידת מונטנה עם מכונות המשחקים. צילום: גבי טרטקובסקי

לפני כחודשיים הייתי בארועי “בתים מבפנים” בירושלים. במסגרת הסיורים והדיונים בעיר הנצח למדתי שם על נפילתו ועלייתו של שוק מחנה יהודה, פנינה אורבנית שכמעט נמחקה מהעולם, ועכשיו מצאתי את הזמן כדי לכתוב על זה.

כדי להבין מה קרה בשנים האחרונות בשוק מחנה יהודה התקבצנו במינהל הקהילתי של לב העיר (ירושלים) כדי לשמוע את התיאור של אורי עמדי, מי שעומד בראש המינהל הקהילתי ומהווה את אחד מעמודי התווך של שיקום השוק. השוק המדובר הוא אולי השוק הטוב ביותר בישראל כיום, וזה בכלל לא טריוויאלי בהתחשב בכך שהוא שוכן בעיר הרבה יותר מסובכת וקשה מאשר תל-אביב.

כדי להתחיל מהתחלה צריך לחזור לירושלים של אחרי מלחמת ששת הימים. באותה תקופה מרכז העיר (המערבית) התחיל לעבור תהליכי התפוררות מואצים כמו שקרה גם בתל-אביב ובחיפה (נטישת אוכלוסייה חזקה לפרברים), עד שכעבור עשור כל מה שנשאר במרכז העיר של ירושלים היה חורבן די רציני ובתחילת שנות ה-80 שוק מחנה יהודה היה הסחי של הג’יפה הירושלמית ואנשים נמנעו מלהתקרב אליו. טדי קולק אפילו חשב למחוק אותו ולבנות במקומו פרויקט מגורים באותה תקופה.

על רקע הזנחת מרכז העיר נכנס אורי עמדי (שהיה אז מנהל מתנ”ס בירושלים) לתמונה ב-1984 והחל לארגן את הסוחרים בשוק, או כמו שנכתב בסיפור המלא:

“במטרה לעניין את הארגונים שאומרים לטפל באזורי מצוקה חברתית לפעולה, התחיל אורי בסוחרים עצמם. הוא השיל מכתפיו כל זהות ארגונית נטמע, בין סוחרי השוק יצר קשרים אישיים, למד את צורכיהם, וכך פתח נתיבים ללבם. לא פעם פגש אותם אורי עם עלות השחר כאשר פרקו סחורה טרייה ובלילה כשהכינו את הדוכנים שלהם ליום חדש של עבודה. אורי החדיר בהם את האמונה שניתן לשפר את המציאות הפיזית על בסיס התארגנות חברתית אנושית שבנויה על יושר, עזרה הדדית, הבנת צרכי הזולת ואמונה בטוב שבאדם.”

לבסוף, לאחר שלוש שנים, הצליחה ההתארגנות של אורי והסוחרים לשכנע את העירייה להשקיע בשיפוץ השוק. במהלך השיפוץ שארך מספר שנים נעשתה עבודה ישירה מול הסוחרים בשוק שהשתתפו בעלויות השיפוץ (וגם נאלצו להפסיק לעבוד כאשר האזור שלהם בשוק שופץ). השיפוץ נתן לשוק מראה חדש עם קירוי, ניקוז ושאר תוספות.

היום השוק נמצא בפריחה, מכירי השכירות בו עלו ותמהיל העסקים בו כולל גם בתי-קפה פלצניים ומסעדות, והוא הפך לאחד מאתרי החובה של התיירים בירושלים (ונראה לי שגם הירושלמים מרוצים ממנו, חוץ מביום ששי כשהוא עמוס מדי). ההשפעה שלו על השכונות שסביבו ועל כל מרכז העיר היא חיובית מאוד.

כתוצאה מהצלחת שיקום השוק הוקם בין השאר המינהל הקהילתי של לב העיר ירושלים ובעקבותיו הוקמו מינהלי שכונות נוספים. הנהלות מינהלים אלה נבחרות בבחירות ומהוות למעשה רמת היררכייה ביצועית קרובה יותר לתושב מאשר העירייה. בדרך להיות עיר דמוקרטית ושיתופית גם תל-אביב תצטרך ללמוד את המודל הירושלמי של מינהלי הרבעים.

המסקנה שלי מהסיפור של שוק מחנה יהודה היא ששיקום עירוני מוצלח הוא אפשרי ולפעמים צריך לעשות אותו בפינצטה. שיקום דומה אמור לעבור על שוק הכרמל בשנים הקרובות. כמו כן, כדאי ללמוד מסיפור השיקום הזה כדי לשקם מרכזי ערים אחרות כמו למשל חיפה (שוק תלפיות מייצג טוב מאוד את המצב הנוכחי של העיר הזו).

שוק מחנה יהודה

מקבץ לינקים לקריאה נוספת:

- הסיפור המלא של שיקום שוק מחנה יהודה

-  מינהל קהילתי לב העיר

- שוק מחנה יהודה בויקיפדיה

1. יודן מסביר מדוע ירושלים צריכה את הרכבת הקלה (ואפילו מביא את פורטלנד בתור דוגמה).

2. חברת מועצת העירייה הנבחרת מטעם סיעת מרצ, תמי זנדברג, ממשיכה לדון עם קוראיה בנושא מרצ כן או לא בקואליציה של חולדאי.

3. בהקשר של הקואליציה המתרקמת של חולדאי מומלץ לקרוא את הכתבה הבאה שמתייחסת לסימביוזה בין חולדאי ליגאל שפירא. ציטוט:

“מיד לאחר הבחירות, קיבל שפירא מנדט להרכיב למען חולדאי את הקואליציה. לשם כך הוא נועץ בד”ר ישראל פלג והעביר לחולדאי את העצות שניתנו לו. באחד המסמכים התווה פלג עקרונות שסייעו לחולדאי לגייס לקואליציה סיעות שונות וולכונן למעשה שלטון יחיד בתל אביב, ובהם: יצירת קואליציה רחבה כדי להשתיק מתנגדים, יצירת יחסי תלות עם השותפים “כמו ביבי: מי שנותן - מקבל”, וקימוץ במסירת תמורות: “תתן מה שקל לתת. מסירת ‘שטח’ אינה בהכרח העברת כולו לאחרים. ניתן להוריד ממנו בהתאם לשיקולים/ צרכים שלך”. שפירא ניהל את המגעים הקואליציוניים ואף כתב את ההסכמים, ותוך זמן קצר הוא ביצר לעצמו מעמד-על בעיריה ובתקשורת המקומית.”

4. תכירו קצת את חבר המועצה הנבחר מטעם סיעת ש”ס, בנימין בביוף.

5. כתבה מומלצת על עירוניות מקיימת, לקראת הכנס השנתי של אדריכלי הנוף ב-11 בדצמבר.

6. קרן אהרוני סוקרת עשרה מקומות “מיתולוגיים” שנמחקו בתל-אביב. לרשימה שלה ניתן להוסיף גם את קזינו “גלי אביב” וכיכר דיזנגוף ובעתיד להוסיף את קולנוע תל-אביב ומוסך דן.

7.בקרוב ייפתח קורס הכשרה למתנדבים המעוניינים לסייע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית (בניגוד לתאריך שמופיע בלינק, הקורס טרם נפתח). מי שרוצה להתנדב מוזמן.

8. מחפשים חומרי קריאה לחורף? נראה לי שזו רשימה טובה למדי.

הייתי הערב בהופעה של Hooverphonic בבארבי (בנוכחות השגרירה הבלגית).

לא באתי עם הרבה ציפיות. זכרתי את הדיסק הראשון של הלהקה ושמחתי שיש הזדמנות טובה לראות אותם בארץ. הבארבי היה מלא, אבל לא חנוק, והייתה אווירה טובה לכל אורך ההופעה. ההרכב הבלגי פרק את הקהל התל-אביבי והשאיר רושם טוב מהביקור הראשון שלו כאן. הביצועים היו מהודקים ומלהיבים, והקול של הסולנית ייקה (בפלמית - Geike) התפרע במנעד שכלל את כל הספקטרום האפשרי מהנמוכים ועד הגבוהים.

המוזיקה נעה בין סמי-אלקטרוניקה לרוק וכללה גם מלודיות רגועות ואפילו קטע אחד עם פסנתר בלבד. ניכר כי חברי הלהקה נהנו לא פחות מהקהל. הייתה אינטראקציה טובה עם הבסיסט אלכס שלא הפסיק להגיד שהכל “סבבה” ושיש הרבה “כוסיות” בתל-אביב, וגם פתח את הבמה לבקשות מיוחדות.

הוברפוניק נתנו שני הדרנים והקהל ביקש עוד. בגדול, אני יכול רק לסכם שככה צריכה להראות הופעה, שהייתה שווה כל שקל מה-180 ש”ח שהשקעתי בה (וגם מחקה לי את הטעם הרע שנשאר מההופעה של Air בהאנגר בזמנו) ותודה רבה למונוקרייב שהביאו את החברה’ הטובים מבלגיה לארץ.

אגב, הסולנית המצויינת שלהם עוזבת והם מחפשים מחליפה. פרטים כאן.

והנה הקליפ הפסיכי של מה שהוא ככל הנראה הלהיט הגדול ביותר של הוברפוניק - Mad About You: