מכונת הכביסה שלנו מסרבת לבצע את הפעולה ההכרחית הקרוייה סחיטה (נראה שמשהו לא טוב שם בתוף או איך שלא קוראים לזה). איש התיקונים שניסינו להביא כדי להחזיר אותה לתפקוד מלא עסוק בתיקון מזגנים.
האם יש למישהו מהקוראים המלצה לטכנאי שיכול לתקן את מכונת הכביסה ושגם לא יהיה יקר מדי?
עבדכם הנאמן השתתף ביום ששי האחרון מוקדם בבוקר בסיור בלוגרים/טוויטריסטים במתחם ההופעה של מדונה אשר היה עדיין בשלבי בנייה. הסיור אורגן ע”י בלינק, מיקרוסופט ישראל ו-013 נטויז’ן ומעבר לחוויה עצמה של הסיור והמפגש עם כמה אנשים טובים, מדובר בעוד צעד קטנטן במסגרת שינויי המדיה העוברים על כולנו, ואשר משנים גם את דפוסי הפעולה התאגידיים ובכלל. על-פי אנשי מיקרוסופט ו-013 נטויז’ן סיור כזה ניתן אך ורק לבלוגרים וטוויטריסטים ולא לעיתונאים. הסיור עצמו הודרך ע”י שני בחורים חביבים מצוות ההפקה של שוקי וייס. עד כאן תאגידים ועכשיו לנתונים עצמם.
בסיור
מתחם ההופעה של מדונה מתפרש על שטח של 100 דונם, שזה יוצא ארבע פעמים גן מאיר, או 30-35 מגדלי מגורים של 30-40 קומות. כמות הקהל המקסימלית היא 70,000 איש. מכיוון שההופעה הראשונה (זאת של הראשון בספטמבר) נמכרה בזריזות, פתחו עוד הופעה ביום שאחרי, בעיקר בגלל שמדובר בתחנה האחרונה של מדונה בטור ואין לוגיסטיקה נוספת לאחר מכן שמחייבת פירוק במה מהיר. מכיוון ש-70,000 איש ו-100 דונם הם מספרים שקשה לתפוס, עדיף להתמקד במה שאפשר להעריך - במתחם ההופעה ימוקמו 600 (!) תאי שירותים כימיים, על-מנת להבטיח שאף אחד לא יצטרך לחכות בתור בזמן ההופעה אם במקרה ילחץ לו.
עוד מספרים חזקים בנושא - עלות ההקמה היא כ-5-9 מיליון דולר (אני לא סגור בדיוק על המספר), ישנם 4 מנופים בשטח ועוד כ-1,300 עובדים שמעורבים בשלבים השונים של הקמת המתחם הענק. על הקמת הבמה עצמה עובדים 160 עובדים בשתי משמרות מסביב לשעון. בהקשר הזה, ניתן לציין את הטרגדיה ההנדסית שגרמה למותם של שני פועלי במה לפני קצת יותר מחודש במרסיי, כאשר הגג הוצב באופן רעוע וקרס. מסתבר שבעקבות הקריסה שינו בהפקת המופע את אופן הרכבת הגג, וכמו כן, הציוד שנהרס בזמנו במרסיי גרם גם לביטול המופע שהיה מתוכנן בלובליאנה לאחר מכן.
הבמה של מדונה בהרכבה
מאחורי הקלעים עצמם מדובר גם בהשקעה ניכרת, כאשר אוהלי ההפקה מצויידים בריהוט בסגנון הביטאט עם נברשות וספות עור, ומזגנים בעוצמה שמזכירה את החורף האוסטרי. פרט טכני אחרון שכדאי לציין הוא שכמות הציוד המעורבת במופע משונעת ע”י 3 מטוסי מטען ו-20 מכולות בים. מכיוון שכל שבוע מדונה מופיעה בשניים-שלושה מקומות בסיבוב הזה הציוד משוכפל שלוש פעמים על-מנת לאפשר את הדילוגים ממקום למקום. מעניין איך נראית המערכת הלוגיסטית שמנתבת את הציוד והפועלים ממקום למקום ודואגת שבכל מקום הכל יעמוד בזמן. אם בתעשיית הבנייה היו עובדים בקצב של הפועלים של מדונה היו מרימים פה בניינים תוך חודש במקום בארבע שנים.
על רקע פקקי הענק המתוכננים צוות הפקת המופע יזם שיתוף פעולה עם רכבת ישראל וחברת דן כדי לתגבר את הרכבות מכל הארץ לתחנת ארלוזורוב לספק שאטלים מתחנת הרכבת למתחם המופע וחזרה. בהחלט מדובר בפרוספקט מבטיח, ושווה גם לעיריית תל-אביב לבדוק בעתיד שיתופי פעולה מהסוג הזה. בהקשר התחבורתי אפשר לציין גם קוריוז מוניציפאלי אחד, כאשר ראובן לדיאנסקי, חבר המועצה מטעם סיעת תנו לחיות התלונן שההופעה של מדונה (וגם ההופעות הקטנות יותר בגני התערוכה באותו זמן) תיצור פקקים אשר יטרידו את מנוחתם של תושבי צפון תל-אביב. לדיאנסקי, כך נראה, גילה במפתיע שתל-אביב היא עיר שמכורה לרכב פרטי. מעניין מה לדיאנסקי חושב על תרומתם של הפקקים באיילון/דרך נמיר/דרך השלום בבוקר ואחר הצהריים כל יום לתושבי העיר. כחבר מועצה, לדיאנסקי (שכזכור מתלונן על פקקים של מכוניות) תמך בהמשך התבססות תחבורתית על הרכב הפרטי כאשר תמך בהצעת התקציב האחרונה, ותרשו לי לצטט את עצמי:
“מסתבר שהתקציב שמונח על שולחן המועצה הוא תקציב שכל כולו שירת הלל לרכב הפרטי, לזיהום האוויר ולתאונות הדרכים. בעמודים 37-39 בתקציב הבלתי-רגיל מפורטות תוכניות העירייה למימון חניוני הענק והאוטוסטרדות שאומורות לשרת אותן (15 מיליון ש”ח בחניונים ו-30 מיליון ש”ח באוטוסטרדות). כך למשל, מבואר בספר התקציב ש-11.4 מיליון ש”ח אמורים לעבור כדי להפוך את ציר שלבים לאוטוסטרדה עירונית ו-8.4 מיליון ש”ח ישמשו כדי להכשיר את הרחובות סביב חניון הבימה כדי להכיל את נפח הרכב העצום שאמור לעבור דרכם.”
עם או בלי פקקים, נראה שההופעה הזו הולכת להיות ספקטקל אקסטרווגנטי מרשים.
יציע ה-VIP והשירותים הצמודים שלו
אבי דבאח ונדב בושם הזכורים לטוב, התחילו סדרה חדשה ביו-טיוב ששמה הוא “כך היינו” ואשר אמורה להיות מסע בין שיבולי התרבות הישראלית.
בינתיים עלו שני הפרקים הראשונים והנה הם לפניכם:
1. כתבה מעולה ומקיפה מאוד של יוסי קליין על מה שמסתמן כטרגדיה האדריכלית הגדולה ביותר של הקדנציה הקרובה של חולדאי - מבצר הבימה. קליין לא חוסך ומבקר גם את ברנז’ת האדריכלים ותהליכי התכנון שלא השכילו לשמור עלינו ועל תל-אביב מהמפלצת החדשה. כמה פסקאות נבחרות פרי עטו של קליין:
“סיפורו של בניין תיאטרון “הבימה” בתל אביב איננו סיפור של ארכיטקטורה גרועה או טובה. זהו סיפור על חוסר יכולתו של הציבור להתגונן מפני שינויים שנכפים על סביבת המגורים שלו. אנחנו חושבים שיש מי שמגן עלינו - אדריכלים, פוליטיקאים ואינספור ועדות. אנחנו טועים. האדריכלים, הפוליטיקאים והוועדות לא מסוגלים או לא רוצים לעשות זאת ואז, כשהציבור רוצה למחות ולשנות, אומרים לו “מצטערים, מאוחר מדי, חלב שנשפך”.”
“סמוך לאתר הבנייה תלוי שלט: “שיפוץ”. המונח “שיפוץ” מעורפל ונתון לפירושים. בבניין הבימה, הוא נמתח כל כך, עד שאיבד את משמעותו המילונית. לא ברור מה שיפצו כאן, הרי הרסו כמעט הכל ובנו מחדש. לשיפוץ יש יתרונות מינהליים ואולי אף כספיים. “שיפוץ”, במקום “בנייה מחדש”, מרגיע את הציבור ומשקיט מבקרים עתידיים. מה אתם רוצים, הרי מדובר רק בשיפוץ, תנו לעבוד בשקט.”
והפסקה המכוננת (הדגשה שלי):
“לכל עיר יש היסטוריה של תרבות ובניינים הם ביטוי מוחשי ומובהק להיסטוריה כזאת. כל עיר צריכה זהות, ואדריכלות טובה לא מקנה בהכרח זהות כזאת. בניין, פסל, או כיכר, נותנים לה זהות. הם כאלה לא בגלל שכך העירייה החליטה, אלא פשוט בגלל שהם שם זמן רב. למבנה ששורד זמן רב יש ערך בחיי עיר. הוא מעיד על קביעות ויציבות. רעידת אדמה מעולם לא החריבה את תל אביב, תותחים לא ירו בה ושריפות לא בערו בה, ולמרות זאת נמחקו כל הסימנים להיותה בת מאה. היא מרופטת כישישה מוזנחת. לא התקלחה חודשים אבל מורחת על עצמה איפור כבד - דקלים, למשל.“
2. העסק עם ה-GPS והאופניים ממשיך לספק כותרות, ועכשיו רוצים להקים גם מאגר ביומטרי לאופניים.
3. מתח גבוה באשר להקמתם של תשעה מגדלים נוספים באיילון סיטי.
4. עוד מגדל לשימור בתוכנית גדס.
5. מאמר מעולה על המחיר הגבוה של חנייה בחינם והשורה התחתונה:
“Cars should subsidize people and places, rather than the other way around”
6. נהיגה עלולה לפגוע בצורה חמורה בך ובסובבים אותך. הצעה לקמפיין ברוח קופנהאגן.
7.ביום ראשון הקרוב (30.8 ) בשעה 19:45 תיערך הפגנה נגד המשך פינוי התושבים בכפר שלם ברחוב מדמון פינת רחוב אסא קדמוני. כל הפרטים באתר תנועת עיר לכולנו כאן. ברשותכם, אני אחזור לפרוטוקול ישיבת המועצה מה-16.02.09 שבו נדונו הפינויים של תושבי כפר שלם (הפרוטוקול כאן, עמ’ 19-32). עיר לכולנו הצביעה אז לטעמי בצורה שגוייה לחלוטין, כאשר היא איפשרה לערבב בין ההצעה של ארנון גלעדי להצעה של יואב גולדרינג בנושא, ומנסח הפשרה מעל בימת המועצה היה לא פחות מאשר רון חולדאי, ראש העירייה. הצעת הפשרה, אשר בה תמכו כל חברי המוצעה כולל חברי עיר לכולנו נוסחה באופן עמום ביותר באופן הבא (זה הנוסח מהפרוטוקול, בעמ’ 32), עם הדגשה שלי:
“הנושא מועבר לוועדת ההנהלה, תוך המלצה לחברת חלמיש לדחות בחצי שנה את הדיון בדבר - כדי לגבש את אותם דברים שיעלו בוועדות הכנסת המיועדות, כדי לגבש את הקריטריונים לפני שיימשך איזהשהו תהליך.”
כמובן, שנוסח כזה לא הוביל כמו שאנחנו רואים להפסקת נוהל הפינויים ולכן ההפגנה. אני מקווה שחברי המועצה של עיר לכולנו למדו מהניסיון המר הזה. שיתופי פעולה ופשרות עם הקואליציה של חולדאי, אשר בסופם מתקבלות החלטות עמומות ולא אופרטיביות כמו זו אשר מוצגת כאן, לא יובילו לשינוי המהותי באופן התנהלות העירייה אותו ביקשה עיר לכולנו לקדם בשעתו. בנוסף, תמיכה בשיתופי פעולה מהסוג הזה תהפוך את עיר לכולנו בעל כורחה לנושאת בחלק מהאחריות לשלל מחדלי העירייה, אשר כפר-שלם הוא אחד הותיקים שבהם. ואם כבר כפר-שלם אז הנה משהו אקטואלי מאוד מ-1983:
אתמול, בעודי הולך לי לתומי לעבר תחנת האוטובוס ברחוב אלנבי, מישהי ניסתה להכניס את הסל של האופניים שלה לתוך הגב שלי תוך כדי דיווש. הסל לא הצליח להיכנס לגב שלי, אבל זו בהחלט הייתה חוויה לא נעימה, שהזכירה לי את רוכב האופניים שניסה להוריד לי את הסנדל מהרגל לפני חודש כשהלכתי בקינג ג’ורג’ (אגב, גלגל של אופניים זה ממש ג’יפה).
המסקנה האישית שלי היא שככל שהשימוש המבורך באופניים ככלי תחבורה יגדל, כן ירבו חיכוכים מהסוג הזה שחלקם עלולים להיגמר בפציעות אמיתיות (נגיד אם הייתי בגובה ובמשקל של ילד בן 5, ואז הייתי מקבל את הסל היום ישר בתוך הראש העדין שלי). בשלב הזה ברחבי תל-אביב-יפו יש כ-700 מטרים שלמים של שבילי אופניים המצויים ברחוב משה דיין. כיום, במרכז העיר תל-אביב יש סך כולל של אפס קילומטרים של שבילי אופניים או אם תרצו ברזולוציה גבוהה יותר - אפס מטרים של שבילי אופניים.
מסתבר ששבילי האופניים האמיתיים, כלומר אלה שמופרדים פיזית מאמצעי תחבורה אשר שונים מהם במהירות ובפיזיות (הולכי רגל, אוטובוסים ומכוניות) הם פטנט די חדש שנכנס לשימוש רק בסוף המאה ה-20. קופנהאגן נחשבת לראשונה שיישמה אותם וזה התחיל שם ב-1983. אמסטרדם הצטרפה לעניין איפשהו בתחילת שנות ה-90 למיטב ידיעתי. אם מסתכלים על העניין הכרונולוגי תל-אביב מפגרת רק ב-26 שנים אחרי קופנהאגן שהיא אחת הערים המתקדמות בעולם המערבי ובפחות מ-20 שנה אחרי אמסטרדם שמצבה התחבורתי הרבה פחות טוב מזה של קופנהאגן.
זה יהיה די מיותר כמובן לרדת על העירייה בנושא שבילי האופניים, הרי נאמר כבר הכל בנושא ודי מזמן ובעירייה ממשיכים לקשקש על עשרות קילומטרים של שבילי האופניים בעיר. שבילים שאף אחד מאלה שמתגאים בהם (חולדאי וטיומקין, למשל) לא נוסע בהם.
אבל לא נסיים בלי איזושהי מחשבה קדימה. אם הייתי יכול לבחור שביל אופניים אחד בתל-אביב הייתי שם אותו ברחוב בוגרשוב. מוריד נתיב חנייה (שחלקו אגב יושב על המדרכה של בוגרשוב) ומייצר שביל אופניים דו-כיווני משדרות בן-ציון אל הים. אחרי זה היה כדאי לסדר נתיב כזה גם באלנבי ובקינג ג’ורג’ (על סמך הניסיון שלי - שם ממש צריך את זה). בתור בונוס סופי - הייתי רוצה לראות גם שביל אופניים ברחוב אבן-גבירול.
תודה גדולה לכל מי ששולח לינקים.
1. השוטר שיודע לכתוב נפגש עם השוטר שיודע לקרוא וביחד עם השוטר שיודע להפעיל GPS הם הצליחו סופסוף לפעול נגד גנבי האופניים, ואפילו יותר מפעם אחת! פריצת דרך לקראת עתיד טוב יותר. אגב, נראה שהתקבל לעבודה גם שוטר שמכיר את יו-טיוב.
2. פוסט משובח של אליאב על האנטי-אורבניזם של הגדלים החדשים בתל-אביב.
3. עיריית תל-אביב-יפו לא מתקשה להיפטר מהכסף שלנו.600,000 ש”ח במקרה הזה.
4. נתן וולוך מנסה לחמוק מהחוק, אבל בינתיים לא מצליח לו.
5. Rush Hour ברומא.
6. קייזר צ’יפס - באמת הופעה טובה.
7. מנהטן - הבדל של יום ולילה.
8. עריצות הפקידים בעיריית תל-אביב-יפו נמשכת, ומוביל מה שמדואל אומר: “הוועדה המקומית נעשית ועדת בובות חסרת ערך”.
9. לכל מי שמחפש חומר עיוני על תל-אביב מכל אספקט שלה - מדף הספרים הוירטואלי.
פוסט אורח מאת חבר מועצת העירייה לשעבר, יעקב רנר.
פאר ויסנר, כידוע למיעוטכם, הוא סגן ראש עיריית תל-אביב מטעם סיעת “הירוקים” ומקבל בתמורה לשירותיו בתפקיד זה משכורת נאה ומכובדת (32,000 ש”ח) מהכיס שלכם. יעקב רנר, האופוזיציונר החוץ-פרלמנטרי, שלח לפאר ויסנר כ-20 מכתבים בנושאים שונים מאז דצמבר 2008 ועדיין לא קיבל תשובה לאף לא אחד מהם. הנושאים בהם פנה רנר לויסנר נוגעים הן לבירור סמכויותיו ותפקידו של ויסנר (אין תשובה), בירור לגבי עמדותיו בנושאי מגדלי כיכר המדינה ואסותא שאושרו להקמה (אין תשובה) ועוד שלל נושאים (שגם לגביהם אין תשובה). לאחרונה, הבליח ויסנר לרגע בהקשר של עיריית אשקלון.
רנר תוהה האם ויסנר שכח שהוא מקבל שכר (שכר יפה אפשר להגיד) מתושבי תל-אביב-יפו שמהם הוא מתעלם, וכך כותב רנר לויסנר במכתב מלפני שבועיים:
ראיתי היום באתר האינטרנט Nrg כי פורסם שמפלגת הירוקים שבראשותך מעורבת במאבק בעניין תחנת הפחם באשקלון. לא הופתעתי משום שזכורים לי מאבקיך הרבים על גבי כלי התקשורת בעבר אשר הוסיפו לך פרסום אישי.
איני מופתע מזה שפניותיי אליך ,החל מחודש דצמבר 2008 , בהיותך סגן ראש עיר בשכר עם תנאים שמאפשרים לך להשיב למכתבי, לא זוכים לתגובה.
על מנת לרענן את זכרונך להלן נושאי המכתבים ותאריכים:
29.12 צא לחופשה מתפקידך כסגן ראש העיר
13.2. גיבוש תקציב העירייה - העדרותך למרות שאתה מקבל שכר עבור עבודתך בעירייה
25.2 אישור תוכנית המגדלים בכיכר המדינה בניגוד לדעתך
1.3 תתפטר מהקואליציה העירונית
28.4 כפילות בתפקיד לכאורה
28.4 מה מידת האחריות האחריות המוטלת עליכם כסגני ראש העיר
4.5. כפל תפקידים מכתבי אליך מ 28 אפריל 09 טרם השבת
4.5 תזכורת מס’ 1 לאי קבלת תשובתך למכתבי אליך בעניין הסמכויות מ 28 אפריל 09
7.5 סגן ראש העיר כנראה בשכר מר ויסנר לא עונה לפניות אליו
10.5 טרם מצאת לנכון לענות לפניתי הציבורית אליך מ 28 אפריל 09 ו 4 במאי 09
14.5 סגן ראש העיר מר ויסנר ממשיך לא לענות לפניות בעינינים ציבוריים
17.5. תשובותיך לא מגיעות עד מתי תמשיך בדרכך הלא ציבורית?
18.5 האם תהיה מוכן לוותר על הרכב מטעם העירייה לטובת רכיבה על אופניים לעבודה?
23.5 מגדל באתר אסותא לשעבר, מה ההחלטה המחייבת?
27.5. כנראה שמתן תשובות לפונה אליך לא עומד בסדר החשיבות שלך
31.5 פנייתי אליך מתאריך 23.5.09 בעניין מגדל באתר אסותא לשעבר, מה ההחלטה המחייבת?
5.7 השעה את עצמך מתפקידיך בעיריית ת”א-יפו
14.7 אי מתן תשובות לעניין סמכויות ותחומי אחריות שהוענקו לך
צר לי כי הרשימה היא ארוכה, אך היא עניינית. אם היית משיב על מכתבי בזמן, רשימה זו לא הייתה מתארכת.
אני רוצה להאמין שסוף סוף תמצא את הזמן, במסגרת תפקידיך כיו”ר הירוקים, הסיוע שאתה רוצה להעניק לתושבי אשקלון ותפקידך העיקרי כסגן ראש עיריית ת”א -יפו בו אתה מקבל שכר, להשיב ולהתייחס לפניותיי.
בכבוד רב,
יעקב רנר
חבר מועצת העיר ת”א-יפו לשעבר
הערה של לרמן: בעוד שרנר מחפש את ויסנר בתל-אביב, מסתבר שגם באשקלון מחפשים אותו.
היה שווה הערב בהופעה של הקייזר צ’יפס בגני התערוכה. הסולן שלהם, ריקי וילסון, טיפס בשלב מסויים על אחד העמודים שעל הבמה (אני בטוח שהאנשים בהפקה רעדו באותו שלב), כפי שנראה שהוא עושה ביותר ויותר הופעות בזמן האחרון. בכל מקרה, הנה קליפ אקטואלי מתמיד שלהם:
We are the angry mob
We read the papers everyday
We like who we like
We hate who we hate
But we’re also easily swayed
…וחוצמזה היה משעשע להתקל בהם שעה אחרי ההופעה במולי בלומס ליד הבית (הם מזהים פאב טוב כשהם נתקלים באחד).
מסתבר שבכל הזמן שאנחנו מדסקסים את נושאי הולכי הרגל ונושאי תחבורה אחרים, מישהו כבר עשה כמה קליפים בעניין. לצערי, מי שעשה את הקליפים המצויינים ואפילו העלה אותם ליו-טיוב הצליח להחביא אותם עמוק עמוק באתר של עמותת אור ירוק. רחוק מהעין ורחוק מגוגל. אני מקווה שראשי עמותת אור ירוק ובראשם המייסד אבי נאור שיש לו זכויות רבות בנושא התחבורה בישראל, ישכילו לעשות שימוש טוב יותר באינטרנט ובמיוחד בקליפים המושקעים שלהם.
בינתיים הנה כמה קטעים מובחרים שאהבתי במיוחד:
1. האבסורד של הולכי הרגל בישראל - קליפ קצת דידקטי מדי, אבל מוסיף הרבה. שימו לב לכך שמשטרת התנועה לכאורה אוכפת את נושא מתן זכות קדימה ב-1:29 (אני לא מכיר איש או אישה שאי-פעם קיבלו דוח בישראל על העברה הזאת). הערה נוספת: אי-אפשר לחנך הולכי רגל לחצות במעברי חצייה, כאשר אלה אינם קיימים (הקטע המצולם בהרברט סמואל הוא אחד המקומות המסוכנים בעיר להולכי רגל וזה בגלל שמדובר בכביש מהיר מאוד עם מרחק אדיר בין מעברי חצייה מרומזרים בו - אין מעבר כזה מפרישמן ועד אלנבי):
2. האבסורד של הסטודנטים באוניברסיטת חיפה:
3. קטע פסטורלי משהו (ברוח אליפות העולם באתלטיקה המתקיימת בימים אלה) מצומת גיתי שבשומרון (אל תשאלו אותי איפה זה), שמראה על שוויון בין יהודים לערבים בכביש:
פלאנטיזן עושים סקר בשביל לענות על השאלה שבכותרת.
כרגע מובילה בענק ג’יין גייקובס, אבל אחריה יש דרוג צפוף של דמויות שכל אחת מהן אחראית להרבה שינויים שכבר קרו בתכנון הערים ולכאלה שעוד יקרו. כשמסתכלים על הרשימה הזו מסתבר שיש לא מעט אנשים שהייתה להם השפעה על המציאות ועל המחשבה האורבנית כשלפחות 60 הראשונים ברשימה הם דמויות משפיעות מאוד בתחום (במקום ה-60 כרגע ממוקם דונלד אפליארד, שהראה כבר ב-1981 את הנזק שעושה תחבורה פרטית מהירה לקשרים בין אנשים בעיר).
יש לי כמה פייבוריטים בסוף העשירייה הראשונה שספריהם הם קלאסיקות אורבנית - וויליאם ווייט שפתח את הדרך להבנה של שימוש חברתי במרחב. ביל הילייר, אבי תורת ה-Space Syntax שמראה את ההשפעה הרבה שיש לרשת הרחובות על שלל נושאים אורבניים החל מהליכה ברגל ועד פשיעה. יאן גהל, הגורו מדנמרק שמתקן את ערי העולם לאט לאט וכריסטופר אלכסנדר, מי שהוא אולי הארכיטקט החשוב ביותר של ימינו. עוד שמות בולטים בסקר - חיימי לרנר, מיודענו מקוריטיבה במקום ה-19, דונלד שופ, שהבין שחנייה זולה עולה מאוד ביוקר במקום ה-30, ז’נט סדיק-קאהן, ראש מחלקת התחבורה של עיריית ניו-יורק, במקום ה-33.
יש שם עוד רבים וטובים (חלקם פחות טובים כמו רוברט מוזס או קורבוזייה). מי הפייבוריטים שלכם?
עכשיו בדיון